לודז’- עיר של ארבע תרבויות

 

לודז’– אחת הערים הגדולות בפולין, והיא מרכז תעשייתי, מסחרי, פיננסי, מדעי ותרבותי. בירת המחוז אשר נושא את אותו השם ממוקמת כ- 120 ק”מ דרומית-מערבית לוורשה, בלב פולין. במרחק של 10 – 15 דקות בלבד (6 קילומטר) ממרכז לודז’ – ממוקם נמל התעופה הבינלאומי Lyublinek, אשר אמור להפוך למרכז תעופה פולני חשוב. לא רחוק משם – במרחק של 10 קילומטרים משדה התעופה ממוקמת צומת ראשית של דרכי תחבורה של כבישי אירופה הנמצאים בבנייה A1 ו- A2 (צפון-דרום ומזרח-מערב).

אולי ההיסטוריה של Łódź התחילה במאה ה- 12, אבל האזכור הראשון הכתוב המתייחס ליישוב לודז הופיע בשנת 1332. הוא היה ממוקם על גדות הנהר לודקה, בקו פרשת המים של הנהרות ויסלה וורטה. בשלב מוקדם למדי – בשנת 1414, לודז’ קיבלה זכויות של עיר. למרות קבלת המעמד של העיר, לודז’ נשארה כפר חקלאי קטן.

לפני סוף המאה ה- 18 העיר הייתה שייכת לבישופי Kuyavia, ולאחר החלוקה השנייה של פולין עברה לידי פרוסיה. מאוחר יותר, לודז’ התמקמה בגבולות של דוכסות ורשה, ולאחר מכן של ממלכת פולין.

המאה ה- 19 הפכה לתקופה דינמית באופן יוצא דופן של פיתוח כלכלי של לודז’.

בשנת 1822, לאחר הורדה (על ידי הרוסים) של תעריפים על מוצרים מיוצרים בממלכת פולין, נוצרה הזדמנות אמיתית לייבא כותנת גלם זולה לייצור הטקסטיל. כך התחילה תקופה של התפתחות מהירה – מפעל האריגה הראשון נבנה כבר בשנת 1824, ובשנת 1939 Ludwik Geyer בנה מטווייה ענקית עם מנוע קיטור.

זמן קצר לאחר מכן העיר הפכה למרכז החשוב ביותר של תעשיית הטקסטיל של האימפריה הרוסית. מפעלים של שייבר, גרוכמן, פוזנן, בידרמן, זילברשטיין, גייר, קון, קינדרמן ואחרים הפכו לידועים לא רק באירופה אלא גם בעולם החדש. לודז’ הקטנה והמנומנמת תוך 40 — 50 שנה הפכה למנצ’סטר הפולנית. הגיעו לכאן עובדים מכל רחבי אירופה, ובכך יצרו תערובת של לאומים ותרבויות, כאשר הרוב היה פולנים, יהודים וגרמנים (בשנות ה- 30 של המאה העשרים, הפרופורציות האלה היו: 50%, 30% ו -15%). בתקופת השיא של העיר, אוכלוסייתה של Łódź הוכפלה כל עשר שנים. התדמית של “עיר הפועלים” תרמה לכך שהתנועה הסוציאליסטית במאה ה- 19 התפתחה בעיר באופן אינטנסיבי.

גדילת האוכלוסייה שיקפה את הצורך של המפעלים בעובדים חדשים, את מהירות הגדילה הראה היקף הרווחים של מהנדסים ותעשיינים (דבר הבא לידי ביטוי, בין יתר, בגדלי המאוזוליאום של יצרנים גדולים). המרדף אחר הרווח הפך לאינסטינקט.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, לודז’ מצאה את עצמה בתוך גבולות של פולין, ויחד עם זה קיבלה מעמד של בירת המחוז. למרות העובדה שהעיר ממשיכה לשחק תפקיד מרכז כלכלי משמעותי, תקופת הפיתוח האינטנסיבי ביותר שלה נשארה מאחור, במיוחד בעקבות האובדן של השוק הרוסי העצום.

לטרגיים במיוחד עבור לודז’ הפכו השנים של מלחמת העולם השנייה. כבר באפריל שנת 1940 הפולשים שינו את שמה של העיר ל- Litzmannstadt. נוצרו גטו יהודי ומחנה ריכוז Radogoshch, נהרסו ארבעה בתי כנסת עירוניים גדולים והחלה השמדה של האוכלוסייה היהודית. 200,000 יהודי לודז’ נכלאו בגטו. בשנת 1944 הגטו הושמד, ורוב תושביו מצאו את מותם במחנות הריכוז אושוויץ ו- Teresenshtadt.

לודז’ בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה נראתה כעיר מפעלים אפורה, ולא נראה היופי האדריכלי, הנופי והתרבותי שלה.

המלחמה לא הצליחה להשמיד את נשמתה של העיר, אך היא שמה קץ לגיוון האתני והתרבותי שלה. לודז’ ננטשה על-ידי הגרמנים שנכבשו בידי הצבא האדום מבלי להילחם. העיירה לא נהרסה, בניגוד גמור לוורשה, אותה החיילים הגרמנים הרסו עד היסוד לאחר המרד הפולני שפרץ  ב- 1 באוגוסט שנת 1944.

בגלל הקרבה הגיאוגרפית, אל לודז’ מוורשה עברו לשם משרדי ממשלה באופן זמני, כמו גם תיאטרונים ועיתונים.

את מקומם של התושבים היהודים והגרמנים תפסו פולנים – פליטים ממקומות אחרים במדינה. במהלך השנים הראשונות לאחר המלחמה, לודז’ תפקדה בתור בירה זמנית של מדינה, ואפילו חשבו להעביר את הבירה כאן באופן סופי, אבל לא נעשה דבר בהקשר זה.

לודז’ לא הצליחה לשמור על מעמדה – המיתוס של ורשה היה חזק מדי. מכל רחבי המדינה הושלכו משאבים כדי לשחזר את הבירה. בשנת 1950, כל המוסדות חזרו לורשה.

ללודז’ ברפובליקה העממית הפולנית הכינו תפקיד אחר – תעשייתי. תעשיית הטקסטיל שלה התמקדה בשוק של ברית המועצות, דבר אשר הבטיח לעיר שגשוג יחסי.

שנים של שלטון קומוניסטי הביאו לתחייה בתעשיית הטקסטיל. לאחר שנת 1989, רוב המפעלים הפכו לפרטיים, אך רק מעטים מהם הצליחו להחזיק מעמד בתנאי השוק החדשים.

ההיסטוריה הייחודית של העיר, השפע הפיננסי הייחודי הבא לידי ביטוי במדנים תעשייתיים וארמונות מהמאה ה- 19 ושילוב של ארבע תרבויות לאומיות – פולנית, יהודית, גרמנית ורוסית – יצרו בלודז’ אווירה בלתי נשכחת.

היום לודז’ לא מתחרה בוורשה או כל עיר אחרת, ואין לה מיתולוגיה אשר מושכת אליה המוני תיירים (למרות שהספרות על לודז’ נרחבת ומעניינת). וזו הסיבה לכך שהיא יוצרת רושם של עיר אותנטית יותר ואמיתית.

התיירים נמשכים היום ללודז’ כדי לראות בנייני מגורים משוחזרים להפליא – יותר מ- 200 וילות, בתי מגורים וארמונות של בעלי המפעלים, ומבנים תעשייתיים של המאה ה- 19.

בעיר יש גם גן בוטני גדול ו- 33 פארקים, 11 מהם עתיקים ומוגנים על פי החוק.

מעניינים במיוחד השטחים הירוקים העירוניים הגדולים, כאלה כמו יער Lagiewniki – פארק היער הגדול ביותר באירופה, המהווה חלק משמורת הנוף “Łódź Hills” והפארק העתיק “Park Źródliska” עם חממת הדקלים.

לעיר יש הרבה מתקני ספורט מודרניים שונים, ומספר חופים.

נמצאים כאן גם 11 מוסדות לחינוך גבוה, כולל בית הספר המפורסם לקולנוע. האירועים האמנותיים החשובים ביותר של העיר הם פסטיבל התרבות של ארבעה לאומים, כמו גם פסטיבל הסרטים.

 

 

מקומות שכדאי לבקר

 

רחוב פיוטרקובסקה

lodz-2

רחוב פיוטרקובסקה – זה המדרחוב הראשי של לודז’. זה מקום שבו שוכנות כל האטרקציות המרכזיות של העיר: אנדרטאות, כנסיות, ארמונות, מוזיאונים, “שדרת הכוכבים” והגרפיטי הגדול ביותר בפולין.

מסעדות בלבד – תמצאו כאן יותר ממאה, שלא לדבר על בוטיקי אופנה רבים.

בתחילת הרחוב נמצאים ארמונות מפוארים של תעשיינים עשירים, בסוף הרחוב – מבני תעשייה, אשר בסוף המאה הקודמת הפכו למוזיאונים. כך, בבניין מתוחכם של “המפעל הלבן” ממוקם כעת מוזיאון של תעשיית הטקסטיל, ובין קירות הווילה של ליאופולד קינדרמן – גלריית אמנות.

לצד המונומנטים של האזרחים הבולטים עומדים פסלים מצחיקים, כמו “חשמלאי ללא שם”, שהמזוודה שלו לעתים משמשת בתור ספסל.

בכיכר John Paul II Square ניצבת הקתדרלה הגותית של של sw. Stanislawa Kostki. הכנסייה הקתולית של St. Matthew מושכת אליה את חובבי המוזיקה באקוסטיקה המרהיבה שלה.

הרחוב הזה נחשב לאחד הארוכים באירופה – אורכו יותר מארבעה קילומטרים. התיירים העייפים יכולים לנסוע בו על חשמלית או להשתמש בשירותים של ריקשות.

 

מרכז העיר ההיסטורי של לודז’

 

לודז’ ידועה בשפע של מונומנטים ארכיטקטוניים, שרובם מרוכזים בחלק ההיסטורי של העיר. לדוגמא, ברחוב פיוטרקובסקה תמצאו אנדרטה של שלושת היצרנים, ספסל של Julian Tuwim, הארגז של ולדיסלב ריימונט, הפסנתר של ארתור רובינשטיין ואנדרטת ליאון שילר. כאן נמצאת גם שדרת הכוכבים של הקולנוע הפולני.

lodz-7

באשר ליצירות מופת ארכיטקטוניות, במרכז העיר נמצאות כ- 160 אחוזות וארמונות של תעשיינים גדולים. לדוגמא, ארמון Pałac Izraela Poznańskiego, הווילה של אדוארד הרבסט, וילת ריינהולד ריכטר ועוד רבים אחרים. ברוב מקומות אלו ממוקמים מוזיאונים ואוניברסיטאות.

lodz-7

 

 

Alexander Nevsky Cathedral

 

הקתדרלה שייכת לכנסייה האורתודוקסית של פוזנן ולבישופות של ולודז’. המקדש נבנה בשנת 1884 בסגנון ארכיטקטוני ניאו-ביזנטי. הפרויקט נעשה על ידי האדריכל הפולני המפורסם הילארי מייבסקי.

לאחר אינספור מלחמות וקרבות, הכנסייה הייתה צריכה להשתקם כבר בשנת 1902.

בשנת 1948, המקדש קיבל מעמד של קתדרלה.

בשנת 1971, קתדרלת סנט אלכסנדר נייבסקי נכנסה לרשימת המונומנטים ההיסטוריים והארכיטקטוניים הלאומיים של פולין.

 

 

מרכז קניות “Manufactory

lodz-11

מרכז קניות ובידור זה ממוקם כמעט בלב העיר לודז’. בכל המדינה לא תמצאו קניון יותר מרגש ויוצא דופן. מרכז הקניות הזה לא נבנה מאפס – זה הוא מבנה מפעל מחודש של המאה ה- 19.

עד שנת 2006, נפתחה כאן אחת מפלטפורמת מסחר ובידור הגדולות ביותר לא רק בפולין אלא באירופה כולה. שטח הקניון עולה על 260 דונם.

המתחם כולל כ- 300 חנויות מסוגים שונים, כמו גם מלון ארבעה כוכבים “Andel’s”. בלב המתחם לעתים קרובות מארחים אירועים וקונצרטים שונים.

בקיץ פועל כאן חוף חולי, ובחורף – ארמון הקרח. דבר נוסף מרשים בקניון – המזרקה הארוכה ביותר באירופה (300 מטר). וזה לא הכל! במרכז הקניות תמצאו גם 15 אולמות קולנוע גדולים, באולינג, החלקה על רולרים, קיר טיפוס ומועדון כושר.

 

 

מוזיאון תעשיית הטקסטיל

 

מוזיאון תעשיית הטקסטיל ממוקם בשטח של “המפעל הלבן” שנבנה על ידי היזם לודוויג גאייר. המוזיאון הוקם בשנת 1960, ומאז הוא עובד למען האזרחים והמבקרים של לודז’.

התערוכה במוזיאון מורכבת מכמה חלקים: החלק ההיסטורי של ייצור הטקסטיל יספר למבקרים על שלבים של ייצור בדים, שם תוכלו למצוא גם ניירות ומסמכים מעניינים. החלק השני של המוזיאון מכיל עותקים של תלבושות לאומיות של נשים וגברים מאז המאה ה- 19, כמו גם אוסף בדים הגדול בעולם. בנוסף, המוזיאון מארגן סדנאות.

 

 

ארמון Pałac Juliusza Heinzla

 

ארמונו של איש עסקים פולני ידוע זה ממוקם ברחוב פיוטרקובסקה. הארמון נבנה במאה ה- 19 בסגנון הניאו-קלאסי, והתמקמו בו המגורים של Heinzl. החלק החיצוני של הארמון מעוטר בקישוטים מגולפים בעלי יופי מדהים ומותקנים בו חלונות ויטראז. פנים הארמון מסוגנן מאוד, יש כאן ריהוט עתיק ואלמנטים דקורטיביים של המאה ה- 19. נכון להיום, בבניין נמצאת העירייה וההנהלה האזורית.

 

 

הפסל של ארתור רובינשטיין

lodz-14

הרכב פיסולי זה ממוקם במרכז העיר, ליד הבית שבו נולד המאסטרו – ברחוב פיוטרקובסקה.

הפסנתרן האמריקאי המפורסם בעולם ממוצא יהודי, עזב את עיר מולדתו כילד, אך בשנת 2000 “חזר” בצורה של פסל ברונזה, היושב ליד פסנתר כנף שמכסהו נראה כמו כנף ציפור. לידו, על המדרכה שוכב מפתח מוזיקלי גדול, אשר כאילו מסמל את התרומה האמנותית הגדולה של הפסנתרן. בני משפחתו של רובינשטיין אמרו שהפסל הוא מכוער ומזעזע, והם נתמכים על ידי אמנים רבים אשר חתמו על עצומה בדרישה להרוס את האנדרטה ולהתקין פסל ראוי לאישיות המוזיקאי. אבל ממשלת העיר אינה עושה דבר, בהתייחסות לעובדה שהתיירים אוהבים את האנדרטה. מי שלא מכיר את היצירות של הפסנתרן האמריקאי, יכול להכניס מטבע ולשמוע קטע מתוך הרפרטואר הקלאסי של הפסנתרן.

 

 

פסל “ספסל של Julian Tuwim

lodz-7

פסל זה שוכן בסמוך לארמון Pałac Juliusza Heinzla במרכז המדרחוב הראשי של לודז’. ניתן להתיישב על הספסל ליד Tuwim ולהכיר את כתביו. האנדרטה המקורית נפתחה באביב שנת 1999, ובשנת 2003 הפכה ל- “פסל של השנה” ואחד הסמלים הרשמיים של לודז’.

המורשת התרבותית העיקרית של המשורר המפורסם, יליד העיר לודז’ – זה האוספים הליריים שלו. במהלך הישיבה על הספסל תוכלו לשקוע באווירה של עבודתו. הפסל וויצ’ך גריניוויץ’ כאילו בכוונה השאיר מקום פנוי על הספסל עבור כל מי שרוצה להצטלם או סתם להירגע בחברת שכן שקט. אגדה אורבאנית מספרת, שנגיעה באף של המשורר מביאה מזל טוב.

 

 

אנדרטת שלושת התעשיינים

lodz-21

אנדרטת השלושת התעשיינים ממוקמת במרכז לודז’ ליד מרכז קניות גדול ברחוב פיוטרקובסקה.

האנדרטה כוללת קבוצה של שלושה יצרנים ידועים של המאה הקודמת – ישראל פוזנן, קארל שייבלר ולודוויג גרומן, שהתכנסו לפגישה מסביב לשולחן בסגנון שנות ה- 20 של המאה העשרים כדי לנהל מו”מ. אנדרטה זו הותקנה במקום זה בשנת 2002. התיירים בשמחה מצטרפים לחבורת תעשייני הטקסטיל החזקים אשר לפני יותר מ- 50 שנה הפכו עיירה פרובינציאלית למרכז תעשייה גדול, כדי להצטלם לידם.

 

 

שדרת הכוכבים

 

שדרת הכוכבים משתרעת ברחוב פיוטרקובסקה. חלק מהמדרחוב מעוטר בשמות של כוכבים של הבמאים הידועים בעולם ושל כוכבי סרטים פולניים בולטים, צלמים, מלחינים ואפילו מבקרי קולנוע. השדרה נוצרה בדומה לאחותה בהוליווד, ולקח רק שנתיים כדי להכין אותה. הכוכב הראשון בשדרה הופיע בשנת 1998, והוקדש לאגדה של הקולנוע הפולני Andrzej Seweryn. האירוע הזה התמזג עם חגיגות היובל של בית הספר לקולנוע בלודז’, אשר בקרב בוגריו היו רומן פולנסקי, אשר העניק לעולם את “תינוקה של רוזמרי” ו- “הפסנתרן”, ואנדז’יי ויידה שקיבל אוסקר. מטבע הדברים, לשניהם גם הוענקו כוכבים.

במהלך חודשי הקיץ, בפארק קטן שבשדרה עובד בית קפה עם מרפסת קיץ, ובו התיירים יכולים לשתות כוס קפה בחברת כוכבי קולנוע.

 

 

ארמון של ישראל פוזנן

 lodz-9

ארמון של ישראל פוזנן ממוקם בחלק הצפוני של לודז’ והיום ידוע גם כמוזיאון עירוני. חלק ניכר של תערוכת המוזיאון מוקדש למשפחת הבעלים.

איל הטקסטיל הגדול ביותר במרכז אירופה שחי במאה ה- 19 המאוחרת – ישראל פוזנן, היה נדבן נודע. בופן לא מפתיע, אחרי שרכש בשנת 1877 את הבית יחד עם האדמה הסמוכה ליד המפעל שלו ומגורי הפועלים, הוא החליט לבנות את הלובר האישי שלו. לשם כך הוזמן האדריכל הילארי מייבסקי, שהיה מושפע מהרנסנס הצרפתי.

לאחר מותו של ישראל פוזנן בשנת 1900 ילדיו המשיכו את הבנייה, ובשנת 1903 בנייתו של מתחם הארמון והפארק הסתיימה. העיטור העשיר של הפנים והחוץ, הפסלים האלגוריים, הקישוטים האקלקטיים של האולמות – כל זה יצר רושם גדול ולא רק על בני דורו. גם אחרי מאה שנים, הארמון מרשים באותה מידה. זו הסיבה לכך שבשנת 1975 נפתח כאן מוזיאון Łódź.

 

 

אנדרטת תושבי לודז’ של המילניום

 

זה כמעט ארבעה עשר אלף לוחות בטון עם לוחות ברונזה שעליהם נכתבו שמות של תושבי לודז’, אשר בדרך זו או אחרת השפיעו על ההיסטוריה של העיר.

בחודש דצמבר שנת 2000, במרכז העיר הונחו לוחות הבזלת הראשונים. אבל התברר שהם היו חלקים מדי, לכן מאוחר יותר הם הוחלפו בבטון. עכשיו “שדרת השמות” משתרעת באמצע הכביש למרחק של 300 מטרים.

 

 

בית הקברות היהודי בלודז’

lodz-23 lodz-24 lodz-25

בית הקברות היהודי בעיר ממוקם בחלקו הדרומי של שכונת בלוט, והוא הגדול באירופה. השטח הכולל שלו כ- 420 דונם, ונמצאים בו כ- 180,000 קברים, כאשר 45,000 מהם נוצרו במהלך קיומו של גטו לודז’.

בית הקברות הזה נכלל ברשימת המונומנטים ההיסטוריים הלאומיים של פולין.

ההיסטוריה שלו החלה בשנת 1891, כאשר היזם הפולני ישראל פוזנן רכש את חלקת האדמה של 100 דונם ותרם סכום משמעותי לבניית המקום. בשנת 1905, בבית הקברות הוקם מאוזוליאום של מייסדו, ובשנת 1956 הוקמה אנדרטה לזכר קורבנות גטו לודז’.

IsraelRussia