מחנה ריכוז והשמדה בחלמנו

 

מחנה ריכוז והשמדה בחלנו (Chełmno nad Nerem)

 

הכפר חלמנו שעל נהר הנר (Chełmno nad Nerem) שוכן ממש בטבורה של פולין ושמו המעט ארוך נועד כדי להבדיל בינו ובין העיר Chelmno השוכנת בצפונה של המדינה והמוכרת לנו, היהודים, בתור “חלם”, הלא היא עירם של הטיפשים והשלומיאלים, שאינספור סיפורים משעשעים נקשרו בה ובתושביה…

אך ההיסטוריה של הכפר חלמנו איננה משעשעת כלל וכלל, למרבה הצער : בסמוך לכפר הקטן, המונה כיום 350 נפש בסך הכול, פעל בתקופת מלחמת העולם ה-II  מחנה ההשמדה חלמנו (Chełmno extermination camp), שבו נרצחו בין השנים 1945 – 1941 לפחות 200,000 נשים, גברים וילדים, (אם כי ייתכן שהמספרים גבוהים הרבה יותר וישנם מחקרים הטוענים כי הם עוברים את קו ה 300,000 ), כשמרבית הקורבנות היו יהודים ומיעוטם צוענים ושבויי מלחמה רוסים ופולנים.

בתחילת שנות הארבעים, לאחר שגרמניה כבשה את פולין והחלה להתבסס בה, סילקו הגרמנים את תושביו הפולנים של הכפר הקטן ושינו את שמו ל Kulmhof an der Nehr, ובחורף של סוף 1941 הם הקימו לידו את מחנה ההשמדה, שנקרא, באופן רשמי Vernichtungslager Kulmhof.

בניגוד למחנות אחרים, שבהם היו גם עבודות כפייה, חלמנו היה המחנה הראשון שהוקם אך ורק למטרות של הרג המוני מהיר, במסגרת התכנית השטנית שנקראה “הפתרון הסופי”, כאשר עיקר ההשמדה בוצעה על ידי “משאיות הגז” הידועות לשמצה (Gas van) : שיטת רצח שאותה אימץ מנגנון ה-SS  משהבין כי ירי המוני אינו יעיל מספיק, וכי אי אפשר לשמור בסוד את ההשמדה ההמונית מעיני העולם, אם היא מבוצעת על ידי ירי.

למשאיות הגז היו תאי נוסעים אטומים, שאליהם היו מחברים את האגזוז של המנוע ולתוכם היו דוחסים עשרות אנשים בכל פעם. כשנסעה המשאית, זרם גז חד-תחמוצת הפחמן לתא האטום והצפוף והקורבנות נחנקו למוות. בסיום הנסיעה היו פותחים את דלתותיו של התא ומשליכים את גופות הנרצחים לבורות קבורה המוניים שנחפרו מראש, אם כי בחלמנו בנו גם משרפות (“קרמטוריום”) על מנת להיפטר מגופותיהם של הקורבנות.



המחנה שוכן כ 70 ק”מ מהעיר לודז’ וחלק גדול מהיהודים שהיו כלואים בגטו לודז’ מצאו בו את מותם, כמו גם יהודים שנשלחו לכאן מחלקים אחרים של פולין ומהמדינות הסמוכות. בשנים הראשונות לפעילותו, כשהעדויות על השמדה המונית עוד לא התפשטו לכל עבר, היו הנאצים מביאים לכאן את היהודים באמתלה שזהו בסך הכול “מחנה מעבר” שממנו הם עומדים לשלוח אותם ליישוב מחדש במקומות שונים ברחבי גרמניה ואוסטריה. הקורבנות שנשלחו לכאן ברכבות היו משוכנים בטירה שבכפר ובאסמים הסמוכים והיחס שהעניקו להם שוביהם היה “סביר” (בעיקר כדי למנוע את הפאניקה שעלולה הייתה לפרוץ, אילו הם היו מבינים למה באמת הם נשלחו לכאן).

לאחר ששוכנו בטירה, היו האסירים היהודים נשלחים לרחצה וחיטוי (כביכול כדי להכין אותם לקראת המעבר לביתם החדש), אך זו הייתה מלכודת שנועדה לאפשר לפושעים הנאצים לדחוף אותם למשאיות המוות, ללא יותר מידי מהומות והתנגדויות.

כיום שוכן במתחם מוזיאון, המנציח את המחנה ואת זכרם של קרבנותיו. המוזיאון נפתח ב 1990, לאחר שנים ארוכות בהן נחקר המקום על ידי ארכיאולוגים ומומחי שחזור. ההרס המכוון שגרמו הגרמנים למחנה, לפני נטישתו, כדי לנסות ולטשטש את מה שהם עוללו בו, כמו גם העובדה שמעט מאוד ניצולים שרדו מהמחנה, גרמו לכך שקשה מאוד היה לדעת היכן נמצא כל דבר והחוקרים נעזרו, בין השאר, בצילומי אוויר, כדי לבצע מיפוי מדויק של קברי האחים, של המשרפות ושל היסודות של כל אותם מבנים במחנה שנחרבו כמעט עד היסוד.

כמו באתרי הנצחה אחרים, שניבנו על חורבותיהם של מחנות ריכוז ומחנות השמדה, גם כאן, בחלמנו, עומד הנוף הכפרי היפהפה ומשובב העין בניגוד משווע לזוועה הניבטת משרידי המחנה וגורם למבקר לתהות כיצד, דווקא בתוך כל הירוק המלבלב הזה, התרחשו מעשים כל כך איומים.

בתערוכה הקבועה שבאסם ניתן לראות אלפי פריטים יומיומיים שהיו שייכים לקרבנות ושנמצאו בחפירות הארכיאולוגיות שנעשו בבורות הקבורה ובכפר. מוצגים כאן גם תשמישי קדושה יהודיים שהיו שייכים לנרצחים.

המוזיאון נמצא, כאמור, כשעה נסיעה מלודז’ (70 ק”מ) וניתן להגיע אליו בקלות עם הרכב השכור, או עם אוטובוס.

שעות עבודה

פתוח כל יום (חוץ מימי ב’) : מתשע בבוקר ועד חמש אחה”צ בקיץ (1 לאפריל עד 30 לספטמבר) ומתשע עד שלוש בחורף (1 אוקטובר – 31 למרץ) והכניסה היא ללא תשלום. ניתן לצאת לסיור מודרך אישי / קבוצתי במחיר לא גבוה.

אתר האינטרנט : www.chelmno-muzeum.eu

RussiaIsrael
שינוי גודל גופנים
ניגודיות
Share This