מחנה הריכוז גרוס רוזן (Gross-Rosen )

זיכרונות של אימה ומוות מוקפים בנוף ירוק ופסטורלי

בנוף כפרי יפה, בין שדות ירוקים ושדרות עצים… כך, במילים אלו ממש, יכולתי להתחיל את המאמר שלי, אלא שעל הנוף הפסטורלי והיפהפה, המשתרע באזור מפגש הגבולות בין פולין, צ’כיה וגרמניה, מאפילה עננה קודרת ושחורה בדמותו של מחנה הריכוז גרוס – רוזן, שפעל בסמוך לכפר רוגוז’ניצה (Rogoźnica) בזמן מלחמת העולם ה-II  ושאליו אנו שמים את פעמינו היום.

הביקור במוזיאון ובאתר ההנצחה מומלץ עבור כל מי שמטייל באזור של העיר היפהפייה ורוצלב (Wrocław) שבדרום פולין, ובאזורי הטבע המקסימים הסובבים אותה, ומעוניין לשלב את החוויה העוצמתית של ביקור במחנה ריכוז, שאמנם כרוכה בהרבה כאב, אך מהווה חלק בלתי נפרד מההיסטוריה רבת התהפוכות של העם היהודי במזרח אירופה.

מחנה הריכוז גרוס רוזן (Gross-Rosen concentration camp), הנקרא על שם הכפר הסמוך אליו (כיום נקרא הכפר Rogoźnica), הוקם לראשונה בקיץ של 1940 בתור “שלוחה” של מחנה ריכוז גדול יותר (זקסנהאוזן), אך עד מהרה הפך למחנה עצמאי, העומד בפני עצמו, ובשלב מאוחר יותר אף נוספו לו “מחנות לוויין” במקומות שונים. ב 1944 היו תחת “מחנה גרוס רוזן” עוד 100 מחנות ובהם נכלאו למעלה מ-10% מכל פועלי הכפייה היהודים.

אחד ממחנות הלוויין האלו היה ברינליץ (Brněnec), השוכן כ-150 ק”מ דרומית לכאן (בצ’כיה). מחנה זה הוקם ביוזמתו של התעשיין הגרמני אוסקר שינדלר, שהעניק יחס הוגן לכלואים במחנה ואף הציל רבים מהם ממוות בטוח.

פועלי הכפייה היהודים הראשונים שהובאו לכאן, בעיקר מדכאו וזקסנהאוזן, הועסקו בבניית המחנה ובעבודות פרך במחצבת הגרניט שלו, שהייתה בבעלות ה-SS ונועדה כדי לממן את קיומו ופעילותו של הארגון הידוע לשמצה.  בשל מיקומו האסטרטגי, ריכז המחנה יהודים שהובאו אליו מהונגריה, פולין ועוד ארצות באזור ואפילו ממדינות רחוקות כמו בלגיה, צרפת ויוון ואלו נשלחו לבצע את עבודות ההקמה של “מחנות הלוויין”, אשר נבנו לאורך שנות המלחמה וגם לעבוד בשביל מפעלים גרמניים גדולים, כמו סימנס, בלאופונקט ודיימלר-בנץ, אשר שירתו את מכונת המלחמה הנאצית.

תנאי המחייה והעבודה הקשים במחנה גרמו לשיעורי תחלואה גבוהים בקרב האסירים, שבאו לידי ביטוי בתשישות, רעב ואפיסת כוחות, וכמו במחנות אחרים, גם כאן היו נערכות “סלקציות” שבמסגרתן היו שולחים את אלו שלא יכלו להועיל יותר אל המשרפות באושוויץ, בעוד שהכשירים היו נשארים במחנה וממשיכים לעבוד בפרך לתועלתו של הצורר הנאצי.

למעלה מ 120,000 אסירים (רובם יהודים) עברו דרך המחנה ושלוחותיו, מהקמתו ב 1940 ועד ששוחרר בידי הסובייטים ב 1945, וכשליש מהם מתו במחנה, או בצעדות המוות שיצאו ממנו בימים האחרונים שלפני נפילתו.

לאחר שהשתחררה פולין מעול המשטר הקומוניסטי והצטרפה לגוש המדינות האירופאיות, שוקם ושוחזר המחנה וכיום ניתן לבקר בו ובמוזיאון שהוקם במקום, ובו ניתן ללמוד לא רק על ההיסטוריה של המחנה, אלא גם להתוודע אל חיי היומיום עמוסי התלאות שהיו מנת חלקם של אותם יהודים אומללים שנשלחו לכאן כעובדי כפייה.

המוזיאון והאתר פתוחים לקהל הרחב בכל כל יום ויום, כל השנה, כאשר בקיץ (1 למאי – 30 לספטמבר) שעות הפתיחה הן משמונה בבוקר ועד שבע בערב ואילו בחודשי הסתיו והחורף נסגר האתר כבר בארבע אחר הצהריים. הכניסה לאתר היא ללא תשלום, אך אם תרצו לקבל סיור מודרך, זה כרוך בתשלום, לא גבוה במיוחד.

הכניסה לילדים קטנים, מתחת לגיל 13, אסורה, בשל התמונות והמיצגים הקשים לצפייה.

האתר שוכן, כאמור, בסמוך לכפר Rogoźnica, הנמצא במרחק של שעת נסיעה מורוצלב. יש כאן חנייה מסודרת, למי שמגיע עם רכב שכור, וניתן גם להגיע בתחבורה ציבורית מורוצלב.

לפרטים נוספים, גשו לאתר האינטרנט של המוזיאון : https://en.gross-rosen.eu