אירנה סנדלר- הגיבורה השקטה

 

ברצוני לספר על אישה יקרה ואצילה, חסידת אומות עולם שהצילה ילדים יהודים רבים בשואה ולדעתי לא ניתנה לה מספיק הכרה, על אף האומץ האדיר שנדרשה לעשות את מה שעשתה.

אירנה נולדה כבת יחידה לסטניסלב שהיה רופא וליאנינה קרולינה בעיירה אוטבוצק (Otwock) דרומית מזרחית לורשה. כנראה שאת תחושת ההליכה כנגד המיינסטרים, או הניסיון להילחם בחוסר צדק ועוולות ינקה מאביה שכן הוא היה מעורב במהפכת 1905. בהיותה ילדה, אביה עסק ברפואה פרטית כאשר עיקר המטופלים שלו היו עניים יהודים. בהמשך אף ניהל בית חולים לשחפת. אם כן, האווירה בבית השפיעה על אירנה הצעירה ששיחקה עם ילדיהם של היהודים ואף למדה יידיש. אביה נפטר כתוצאה ממחלת הטיפוס, שנדבק בה מאחד ממטופליו. לאחר שסיימה תיכון עברה עם אמה לורשה והחלה ללמוד בפקולטה למדעי הרוח פילולוגיה פולנית. בשנת 1928-1932 הייתה חברה באיגוד הנוער הדמוקרטי של השמאל הפולני. במהלך תקריות אנטישמיות שקרו באוניברסיטת ורשה בשנות ה-30 היא הגנה על עמיתיה היהודים.

 

מלחמת העולם השנייה והשואה

 

ב-1939 נכבשה פולין וחולקה בין ברית המועצות מחד וגרמניה הנאצית מאידך. ורשה, שם גרה סנדלר, הייתה תחת שלטון גרמניה. סנדלר עבדה כאפוטרופוסית חברתית במחלקת הבריאות של עיריית ורשה.

באוקטובר 1939 אסרו השלטונות הנאציים על עיריית ורשה להעניק כל סיוע לאוכלוסיה היהודים ואף ציוו על פיטוריהם של כל העובדים היהודים. על אף הצווים הללו אירנה המשיכה לסייע ליהודים תוך לקיחת סיכון.

באוקטובר 1940 הוקם הגטו והדבר הקשה מאוד על מתן עזרה ליהודים שהוכנסו אליו. היא הצטרפה לארגון זיגוטה– ארגון לעזרה ליהודים שנוהל על ידי המחתרת הפולנית.

על מנת שתוכל להיכנס לגטו ולעזור ליהודים שחיו שם בתנאים בלתי אנושיים, היא הצליחה להשיג לה ולחברתה אירנה שולץ אישור כניסה באמצעות התחזות לעובדות של יחידות סניטציה שנלחמו במחלות מזהמות בגטו. על מנת לקבל את האישור המיוחל היה עליה לעבור סדרה ארוכה של חיסונים. האישור נתן לה אפשרות להיכנס באופן חופשי לגטו עד ינואר 1943.

אירנה סנדלר וחברתה אירנה שולץ הכניסו לגטו מזון ביגוד ותרופות- מוצרים בסיסיים שהיה בהם מחסור חמור בגטו. יש לציין שלקחה סיכון אדיר כיוון שמבחינת הגרמנים היה עליה לבצע פעולות סניטציה בגטו ולא לעזור אפילו לא במעט ליהודים שהיו כלואים שם. סנדלר נהגה להיכנס פעמיים שלוש ביום לגטו, משערים שונים, על מנת לא לעורר את חשדם של השומרים. בהמשך גם שותפיה קיבלו אישור כניסה לגטו, והיא זו שתיאמה את פעולות הסיוע, שכאמור, היו חייבות להישאר חשאיות.

במסגרת פעולותיה שיכנעה אימהות יהודיות להיפרד מהילדים שלהם- על מנת שאלו יוברחו אל מחוץ לגטו ויישרדו. במקביל לכך היה עליה למצוא משפחות פולניות שיסכימו להחביא את הילדים היהודים, וכידוע, באזור הגנרלגוברמן (אזור הממשל הכללי כלומר, שטחים שנכבשו על ידי גרמניה הנאצית ולא סופחו לרייך) היה גזר דין מוות במקום למי שנתפס מסייע ליהודים.

במסגרת מערך ההצלה שבנתה הבריחה 2,500 ילדים במשאיות/אמבולנסים וכמו כן עסקה בזיוף מסמכים שהרי היה צריך לבנות להם זהות חדשה. חלק מהילדים הוברחו בתוך שקים, אחרים הוסתרו בערמות סחורה. מכונאי החביא תינוק בתוך ארגז הכלים שלו. חלק אף הוסתרו בארונות קבורה. באחת הראיונות שנתנה סנדלר סיפרה כי הוריהם של הילדים שהבריחה שאלו אותה “האם תוכלי להבטיח שהם יחיו?”. מה שיכולה הייתה להבטיח, שאם יישארו שם, הם לא ישרדו. בחלומותיה, היא סיפרה, היא עדיין הייתה שומעת את הבכי כאשר ההורים וילדיהם נפרדו. אירנה אף הגדילה ותיעדה בשפת קוד את שמותיהם המקוריים של הילדים ואת הזהויות החדשות שניתנו להם. את הדפים החביאה בצנצנות מתחת לאדמה בחצר של חברתה.

הגרמנים עלו על פעילותה של אירנה, וב-20 באוקטובר 1943 היא נעצרה ועונתה על ידי הגסטפו ששבר את רגליה. היא נשלחה לכלא פאוויק (Pawiak). היא נידונה למוות איך ניצלה ברגע האחרון כאשר חבר בארגון זיגוטה שיחד סוכן גסטפו שיחכה עם ההוצאה להורג, ובינתיים היא נמלטה מהכלא.

אם לאחר המלחמה היה נראה שהגיעה שעת מנוחה, לא כך היה הדבר- היא גם הייתה תחת עינם הפקוחה של שירותי הביטחון של פולין הקומוניסטית ונחקרה נמרצות כיוון שהייתה חלק מהמחתרת הפולנית, ומבחינת השלטונות הקומוניסטים היו אלה גיס שלישי ואוייבים פוטנציאלים של השלטונות החדשים שכן רבים מפעילי המחתרת הפולנית החזיקו בדעות אנטי קומוניסטיות. אם לא די לזוועות שחוותה, גם איבדה את בנה הראשון לאחר חקירה, לאחר בטרם עת ומת בגיל 11 יום. היא לא נעצרה הודות להתערבות חברתה אירנה מייבסקה (שהשתתפה איתה בהצלת יהודים) שהייתה נשואה למנהל סניף ורשה של שירותי הביטחון הקומוניסטיים. בשנת 1965 הוכרה כחסידת אומות עולם, ובשנת 1991 קיבלה אזרחות כבוד מישראל. בשנת 2007 קיבלה את “עיטור החיוך”- עיטור הניתן כל שנה לאנשים הנותנים אהבה לילדים. בהתאם למסורת, היא שתתה מיץ לימון תחת עיניהם הפקוחה של קבוצת ילדים שבדקו שאכן שותה הכל!

בשנת 1965 הוכרה כחסידת אומות עולם, ובשנת 1991 קיבלה אזרחות כבוד מישראל.    

 

זו רק חלק מהקורות חיים של האישה המיוחדת, שתרמה את עצמה למען האנשים, ילדים והעולם מבלי לדאוג לעצמה. הרצון לכתוב אליה כתבה ואף לבקש מהקוראים לקחת חלק במשהו חשוב שבא במטרה להנציח את זכרה :

עמותת “התקווה” שרשומה בפולין העמידה בראש המטרות שלה את נושאה הדיאלוג בנושאה היהודי בין פולין לישראל, תומכת ויוזמת ביזמות תרבותיות , בין היתר , בהזרתה בויים הבלט ״אירנה סנדלר – חסידת אומות העולם״ . הצגה הבחורה שלו היית בוורשה ב 12.6.19 והבטל מגיע גם לישראל ב 23.6 ו ב 24.6 ויוצג ב ZOA Tel Aviv – בית ציוני אמריקה.

61839698_2534731976559771_7400840348840230912_o

התקווה להופיע בעוד מקומות בארץ וליזום טורנה של הבלאט בין המדינות בעולם. 

אני קורה לאנשים שאכפט להם, לקחת חלק קטן במעשה טוב ולתרום מכספכם לטובת קידום הפרויקט:

Bank: mBank

SWIFT: BREXPLPWMBK

IBAN (USD) : PL31 1140 2004 0000 3512 0763 5107

Fundacja Hatikva

Address : 90-428, Łódź,  Kościuszki 52/5 

טלפון לנציגת העמותה בישראל, לתאום רכישת כרטיסים, הסעות ותרומות :

050-6565303 , גב’ פטריציה ירושלמי

 

 

 

RussiaIsrael
שינוי גודל גופנים
ניגודיות
Share This