מסלול נתיב הגבורה ואבני הזיכרון בוורשה
זהו נתיב הליכה בוורשה המתחיל באנדרטת למרד גטו ורשה (ברחוב Zamenhof) דרך רחוב Dubois ועד לרחוב Stawki 10 בה מוצבת אנדרטת כיכר השילוחים.
המסלול כולל 16 אבני זיכרון מגרניט שהוצבו בשנת 1988 ועוצבו בצורה אחידה בידי האמן גסיור. על כל אבן זיכרון מיוצג רעיון באמצעות דמותם של אישים יהודיים בולטים, בדרך כלל אנשי רוח, מחתרות, לוחמים, סופרים וכו’ שחיו בתקופת הכיבוש הנאצי.
על אבני הזיכרון כתוב הסבר בעברית, ידייש, ופולנית על הדמות ועל מפעל חייה ופועלה תחת הנאצים. בנוסף, לאורך כל המסלול ניצבות אנדרטאות שונות לזכרם של ארגונים שונים שפעלו במלח”ע ה-2, ולמאורעות כמו מרד גטו וורשה ומרד המחרת הפולנית.
אבן הזיכרון ליאנוש קורצ’אק
האבן לזכרו של יאנוש קורצ’אק ממוקמת בפינת הרחובות סטבקי ודובואה. ד”ר יאנוש קורצ’אק היה רופא ומחנך פולני יהודי. הוא נולד בוורשה למשפחה עשירה ומתבוללת בשנת 1878.למד רפואה באוניברסיטת וורשה, ולאחר סיום הלימודים החל לעבוד כרופא ילדים בבית חולים.במהלך בעבודתו נחשף למצבם הקשה של ילדים עניים ובעיקר ילדים יתומים,עובדה שגרמה לו להקים שני בתי יתומים בוורשה – אחד לילדי יהודים ואחד לילדים יתומים בני עדות אחרות בוורשה.
את בית היתומים היהודי בוורשה ניהל במשך כשלושים שנה ,לאחר שהקימו בשנת 1912.עם קום הגטו היהודי בוורשה, בפקודת הגרמנים, העביר את בית היתומים לתחומי הגטו לרחוב חלודנה 33
**בית היתומים הראשון שפתח קורצ’אק עבר מספר מבנים. לאחר פתיחת בית היתומים בגטו נעצר קורצ’אק לזמן מה.
כאשר צומצם הגטו ולאחר שחרורו מהכלא , כשהוא בן 64, חזר לנהל קורצ’אק את בית היתומים שעבר לרחוב שיינה 16 (שליסקה 9). שם שהה עד שנתקבלה פקודת הפינוי למחנה טרבלינקה.
למרות שניתנה ליאנוש קורצ’אק האפשרות להישאר בגטו ,הוא סרב ולבסוף נספה ב 5 באוגוסט 1942 ,יחד עם 200 ילדים ומלוויהם המבוגרים, בחדרי הגזים במחנה טרבלינקה.
שיטת החינוך של יאנוש קורצא’ק בבית היתומים
בבתי היתומים שניהל פיתח יאנוש קורצא’ק גישה של חינוך יתומים חדשנית ושונה. על פי דרכו יש להתרכז באהבת הילדים והתחשבות בזכויותיהם ולשם כך צירף גם ספר חוקים פנימי לבית היתומים. חלק גדול בניהול חיי החברה בבית היתומים התבססה על ערכי כבוד הדדי וניהול שוויוני וערכי של החניכים, לדוגמא במועצות שהוקמו בבית היתומים, וגם בית המשפט הפנימי שנוהל בידי התלמידים שבו נשפט צוות הניהול הבוגר והתלמידים הסוררים.
על פי דרכי ניהולו והגישה החדשנית שפיתח ,כתב יאנוש קורצא’ק מחקרים וספרים ,הן בספרות הרפואית המקצועית והן בעיתונים – סך הכול קרוב לאלף וארבע מאות כתבות. בנוסף כתב יאנוש קורצא’ק כעשרים וארבע ספרי ילדים בעברית ובפולנית (שתורגמו לעברית) דוגמת בקייטנה, לבדי עם אלוהים, המלך מתיא הראשון, יותם הקוסם ועוד. בנוסף היה עורך של עיתוני ילדים בוורשה .
יאנוש קורצ’ק הכריז על עצמו הן כיהודי והן כבן העם הפולני, וכאשר בשנות השלושים התקרב לתנועה הציונית ,החל ללמוד עברית ואף כתב בכתבי עת ובעיתונים יהודיים שהתפרסמו באותה העת. בעקבות משברים אישיים החליט קורצ’אק לסייר בארץ ישראל בשני מסעות בשנים 1934 ו 1936, טרום פרוץ מלחמת העולם השנייה. בעת שהותו בארץ ישראל התגורר בקבוץ עין חרוד.
הקשר הארץ ישראלי של יאנוש קורצ’ק נולד בזכותה של האחות סטפה וילנצ’קה ,ששימשה כאחות בבית היתומים בגטו ורשה .היא הייתה בעלת אשרת בריטית לארץ ישראל ,ולמרות זאת יצאה שלוש פעמים בזמן המלחמה לעבוד עם יאנוש קורצ’אק. סטפה בת החמישים וארבע הצטרפה למשלוח המוות ומצאה בטרבלינקה את מותה.
פייגה ביבר, חברתה של סטפה וילנצ’קה ,שהתגוררה בקבוץ עין חרוד ,קבלה את פני קורצ’אק בביקורו ואירחה אותו למשך ששה שבועות בקיבוץ,שם נתן שכם לעבודה בענפי המשק. חלק מזמנו הוקדש ללימוד שיטות החינוך לילדים שהיו נהוגות בקיבוץ.
ביקורו השני של יאנוש קורצ’אק בקבוץ עין חרוד נערך כשנתיים לאחר מכן ,בביקור הזה הוא סייר בקיבוצים ברחבי ארץ ישראל, הערים טבריה וירושלים וחווה את ניצני המרד הערבי והפרעות של שנת 1936 .
לאחר חזרתו לוורשה ,חלפו בו הרהורים לעלות לארץ ישראל ולהשתקע בירושלים ,אך תחילת המלחמה כבלה אותו לסבלו של העם היהודי ולמפעל חייו ומותו בבית היתומים היהודיים בגטו ורשה.
אבן הזיכרון לעמנואל רינגלבלום
האנדרטה לזכרו של עמנואל רינגלבלום ממוקמת ברחוב זמנהוף במרחק קצר מאנדרטת מורדי הגטו, משמשת כאבן הזיכרון השנייה בנתיב הגבורה.
עמנואל שבהשכלתו היה היסטוריון יהודי ומנהיג ציוני, חבר באגודת פועלי ציון בפולין. כאשר נכלא בגטו וורשה עם חבריו היהודים, אמונתו בעזרה לזולת הייתה קרן האור של הכלואים בגטו. באמצעות פעילות ציבורית וחברתית למען אחיו היהודים, הצליח להרים רינגלבלום את מצב הייאוש הקיים.
בתקופת שהייתו בגטו וורשה ,אירגן מנהיגים יהודיים מקרב היהודים בגטו, לפעילות ציבורית בקרב תושבי הגטו בארגון שנקרא “וועדי הבתים “, בו פעלו האישים להשגות מטרות סוציאליות לרווחת היהודים הכלואים בתת תנאים בגטו.
כיוון שעמנואל היה בעברו היסטוריון ,דאג הוא להקים את ארכיון המחתרות היהודים (שכונה עונג שבת) ארכיון לתיעוד ההכנה ותהליך ההתארגנות וההצטיידות וחיי היום-יום של המחתרת. הוא וחבריו דאגו להשכין שלום בין ארגוני הגטו בעת הקמת ארגוני המרד לזרמיהם הפוליטיים השונים, שנערכו להתקוממות בשלטון הגרמני בגטו.
ארכיון עונג שבת היה שמו המסווה של הארכיון שנחשב לגדול מסוגו בגטו וורשה. השם ניתן משום שהפעילים נהגו להיפגש בימי שבת במסווה לפעולתם,(מפחד הלשנה) שם הוכוונו באיסוף החומר בצורה כרונולוגית בידי עמנואל. החומר שנאסף הוטמן בשלושה כדי חלב ,אחד מהם נתגלה בשנת 1946, השני נתגלה בשנת 1950,והשלישי עדיין נעדר.
החומרים שנתגלו שופכים אור בצורה מדויקת ומהווים חומר מעמיק ומקיף לגורל היהודים בגטו וגורלם של יהודים בפולין תחת הכיבוש הנאצי, ומאומתים באמצעות סיפורי יהודים שהגיעו מגטאות אחרים, או מערים אחרות שבהם גרו יהודים.
כאשר נערך הגירוש הגדול של היהודים מגטו וורשה ,הוברחה משפחת רינגלבלום , עמנואל רעייתו ובנו אורי,בידי חברי המחתרת היהודית ,ברברה (בתיה) ואברהם אדולף ברמן שעסקו בהברחת יהודים במסווה כתושבים נוצרים, למרות שחיי במחבוא ביתם של משפחת וולסקי הנוצרית, ניסה עמנואל לשמור על קשר עם שרידי האנשים שנותרו עדיין בגטו.
בזכות הקשר עם אנשי הגטו,הצליח לקבל עמנואל לידיו חלק מהארכיון שאותו דאג להטמין למען הדורות הבאים. בערב פסח באפריל 1943,טרום מרד גטו וורשה שבא בעקבות ניסיון הגרמנים לגרש סופית את כל דיירי הגטו, נתפס עמנואל ונשלח למחנה טרוונקי,שני חברי מחתרת נשלחו להוציאו מהמחנה ,בעזרת תחבולות הם הצליחו והחזירו אותו למחבוא במקלט במשפחת וולסקי .
משפחת וולסקי- רחוב גרוייצקה
בבית משפחת וולסקי ברחוב גרוייצה 77 ,משפחה שעסקו בעבודת גננות בתקופת מלחמת העולם השנייה בוורשה, הוצמד לוח ברונזה ,המספר על גבורתם בהסתרת יהודים שנמלטו מגטו וורשה, בני המשפחה נתנו מחסה, מחבוא ומזון לכארבעים יהודים בשנים 1942-44 .
בני משפחת וולסקי החביאו את היהודים המסתתרים מתחת לחממת הצמחים שגידלו בחצרם. בעקבות הלשנה וזמן קצר לפני התחלת מרד המחתרת הפולנית, נתגלה המחסה וכל המסתתרים ובני המשפחה נורו למוות בידי הנאצים.
בין המסתתרים במחבוא היו בני משפחת רינגלבלום. לאחר המלחמה העניקו הפולנים לעמנואל רינגלבלום אות כבוד וקראו לרחוב ברובע קולו (קולה) על שמו. נמצאת עוד אבן זיכרון שנייה על שמו בנתיב הגבורה .
אבן הזיכרון ליצחק קצנלסון
אבן הזיכרון הזאת ממוקמת ברחוב סטבקי ,בדרך בין מבנה מפקדת הגסטפו לבין המשך המסלול לאנדרטת יאנוש קורצ’אק, ובמובן מסויים מייצגת את כל הסופרים היהודים הפולנים שחיו בפולין בתקופת השואה. יצחק קצנלסון נולד בעיירה קארילץ שבפולין, אך במהלך חייו נדד לערים נוספות ופעל בעיקר במסגרת תנועת החלוץ בעיר לודז’. הוא המשיך זאת עד ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה שבה עבר להתגורר עם רעייתו ושלושת ילדיו במהרה בגטו וורשה.
בגטו המשיך בפעילות ציבורית והיווה מנהיג ומקור לימוד לצעירים שהטמיע את הרעיון הציוני והקשר לארץ ישראל. בהמשך עבודתו ובמיוחד לאחר שרעייתו ושני בניו נתפסו בסלקציה ונשלחו להשמדה בטרבלינקה, החל בהחדרת רעיון המרד וההכנות לצעירי הגטו כולל התגייסותו ובנו הנותר צבי לאנשי המחתרת היהודית .
לאחר תום המרד היהודי והשהייה בבונקרים,הוברחו הוא ובנו בשנת 1943 למחבוא,שם רכשו תעודות אזרחות של מדינת הונדורס. לאחר מכן, הצטרפו לתוכנית חילופי האזרחים של המדינות השונות באזרחים גרמניים שגרו ברחבי תבל.
לאחר שהסגירו את עצמם, הועברו יצחק קצנלסון ובנו בתחילה להוטל פולסקי ולאחר מכן למחנה ויטל בצרפת, שם כתב יצחק במחברת עדויות וזיכרונות על התקופה שחווה בגטו וורשה ועל חיי היהודים במחנה ויטל בצרפת, ובנוסף כתב שיר לזכר משפחתו שנספתה, שלו קרא “העם היהודי שנהרג”. גורלו לא שפר עליו וכאשר החליטו המדינות מדרום אמריקה שאינן מכירות ביהודים אלו כאזרחיהן ולכן לא יקבלו אותם, נשלחו ויטל ובנו להשמדה באושוויץ במשלוח השני בשנת 1944 .
אבן הזיכרון לרב יצחק ניסנבוים
אבן הזיכרון לרב יצחק ניסנבוים, האדם המבוגר ביותר שמיוצג באבני הזיכרון, ממוקמת ברחוב דובואה, כחמישים מטר דרומית לאנדרטה לזכרו של יאנוש קורצ’אק.
הרב יצחק ניסנבוים נולד במחצית השנייה של המאה התשע עשר. מיד לאחר לימודיו בישיבה הצטרף לארגון היהודי החשאי “נצח ישראל” .למרות היותי איש דתי התחבר למנהיגים ציוניים ולמשורר חיים נחמן ביאליק. בנוסף, חברו הרב שמואל מוהליבר, קירב אותו לתנועת “המזרחי” שהוקמה בסוף המאה התשע עשר ובעת הקמת התנועה התמנה כמזכיר המפלגה ברחבי פולין. בזכות זאת הוזמן לקונגרסים הציוניים ואף ביקר בארץ ישראל בתחילת המאה העשרים.
כתוצאה מביקורים אלו ,החל לערוך אחרי מלחמת העולם הראשונה את עיתון המפלגה. כמו כן, ניסנבוים פעל להקמת בית מדרש ללמוד רבנים במסורת תנועת המזרחי. כתוצאה מפעילותו הרבה בקידום והחדרת תנועת המזרחי למוסדות הציוניים ,נתמנה כנשיא התנועה המזרחי בכל פולין ערב מלחמת העולם השנייה.
בעת שהחל גרוש יהודי וורשה לתחומי הגטו ,לאחר כיבוש העיר בידי הנאצים,החל לפעול ולתמוך כאיש רוח לצירוף צעירים לתנועת המרד. הרב יצחק הטיף ליהודים להילחם למען האלוהים ולמען קידוש החיים ונגד ההתנצרות ואובדן היהדות, וכפי שאמר: “זוהי שעה של קידוש החיים ולא קידוש השם במוות”.
בעת ההתקוממות מצא הרב יצחק ניסנבוים את מותו ועל שמו נקרא בארץ היישוב בארות יצחק.
אבן הזיכרון לפרומקה פלוט ניצה
אבן הזיכרון לפרומקה פלוט ניצה ממוקמת בפינת הרחובות דובואה ורחוב Niska . פורמקה פעלה, לאחר הקמת גטו ורשה ,כקשרית תנועת המחתרת עקב היותה חברת הארגון דרור.
בעזרת החזות הארית ותעודות מזויפות ,פעלה גם פרומקה בנסיעות וקישור בין גטו וורשה לגטאות אחרים ברחבי פולין,בכדי להקים ולארגן מחתרות מזוינות למאבק בצורר הנאצי במטרה להתנגד לגירוש למחנות ההשמדה.
כתוצאה מפעילותה הרבה בקרב היהודים הפכה לכתובת לבקשות עזרה. חבריה בתנועת החלוץ הצמידו לה את הכינוי “אם החלוץ” או האם (דה מאמי באידיש ). לאחר חזרתו של מרדכי אנילביץ לפקד על המחתרות היהודיות בגטו וורשה, נשלחה פרומקה לתפוס את מקומו בגטו בנדין בין מפקדי הכוח של אי”ל(ארגון יהודי לוחם). בהיותה בגטו החדש נהרגה פרומקה בבונקר הפיקוד כשהתגלה לנאצים , שהרימה את נס הנשים בתנועות ההתנגדות היהודיות בגטאות.
אבן הזיכרון לזכרה של פרומקה מציינת את שמם ופועלם של הנשים בגטאות כלוחמות בזמן המרד כנגד הנאצים בגטאות. האנדרטה גם מציינת את שליחותם במסווה בקשר בין הגטאות ,בתרומתם ברכישת נשקים והחדרת מזון לגטו וכמובן בעזרתם לספק מחסה לנמלטים מהגטו .
אפילו מפקדי הצבא הגרמני ,שנשלחו לחסל את הגטאות ובמיוחד את גטו וורשה ,כתבו וציינו את עוז רוחם של הנשים היהודיות הלוחמות, שהתקוממו צד לצד עם הגברים.
אבן הזיכרון למאיר מאירוביץ
אבן הזיכרון למאיר מאירוביץ ממוקמת ברחוב דובואה, וקרובה מאוד לאבני הזיכרון של פאבל פרנקל ושל דוד אפלבאום (בחיבור של רחוב Niska ורחוב Mila).
מאיר מאירוביץ נולד משפחה אמידה בתחילת המאה העשרים. עד שהחלה מלחמת העולם השנייה וההתארגנות של מורדי הגטו ,שימש מאיר כיושב הראש של ארגון הסטודנטים הסוציאליסטים בפולין, ואחד מחברי תנועת החלוץ בוורשה. בעת ההתארגנות על פי גזרות לחימה מונה מאיר בגיל שלושים ,כמפקד הכוח מתנועת פועלי ציון בגזרת טבנס שולץ.
לאחר שהגרמנים הצליחו לחדור לגזרה ,נמלטו מאיר וחבריו דרך תעלות למרתפי מסתור בחלק הארי, שם התחבאו בבית החרושת לפילים לצילום, ברחוב Listopadowa 10. במחצית 1943, פרצה שריפה באותו מרתף מסתור, וכתוצאה מכך מצאו את מותם מאיר וחלק מחבריו , בסיום המלחמה העניק הצבא הפולני החדש למאיר אות עיטור לעוז בעקבות לחימתו במרד גטו וורשה .
אבן הזיכרון המשותפת לפאבל (פאול) פרנקל וחברו דוד אפלבאום
אבן הזיכרון המשותפת לפאול (פאבל) פרנקל ודוד אפלבאום ממוקמת ברחוב Dubois , קרוב לאבן הזיכרון למאיר מאירוביץ ,בחיבור של רחוב Niska ורחוב Mila.
פאבל פאול פרנקל נולד בשנת 1920 בוורשה, וכבר בצעירותו הצטרף לתנועת בית”ר הציונית שבה החל להדריך נערים צעירים בערכי תנועת ביתר הציונית רוויזיוניסטית. שנתיים לאחר מכן בשנת 1940 הצטרף לתנועת ההתנגדות החמושה שהייתה בתחילתה תחת כנפיה של המחתרת הפולנית החמושה אך הפכה במהרה לכוח המרי היהודי בגטו וורשה – אי”ל.
מיד כשהתגבש הכוח היהודי הלוחם נתמנה פרנקל לאחד ממפקדיו. יש הטוענים כי היה אחד משלושת מפקדי האי”ל העיקריים במחתרת היהודית, שמטה הלחימה שלו היה ברחוב Muranowska 7 בכיכר, ועל פי העדויות בשטח לחימתו נערכו הקרבות הקשים במרד היהודי בגטו.
ישנם סיפורים כי כאשר הגיעה אל פרנקל ידיעה על פעולת גירוש גדולה במיוחד בגטו, העביר את הידיעה למרדכי אנילביץ מפקד המרד, וללא תיאום החליטו שני הכוחות לתקוף את הכוח הגרמני שבא לבצע את הגרוש. הכוח של אנילביץ שהשתלב בקרב הקבוצה היהודית שהובלה לכיכר השילוחים , התחיל לפתוח באש על השומרים. כתוצאה מההתקפה נהרגו מספר גרמנים ,אך עקב עדיפות של הכוח הגרמני נהרגו כול חברי הכוח היהודי התוקף, פרט למרדכי אנילביץ שהצליח להימלט .הכוח של שנשלח במקביל באותו הזמן, בידי המפקד פאבל פרנקל, שבראשו עמד דוד אפלבאום ניסו לפגוע בחיילים גרמניים בסמוך למפקדתו ברחוב Muranowska, הפעולה הצליחה עת שהרגו מספר חיילים גרמניים בלא לספוג אבדות ,פעולות ירי כאלו התמשכו עוד מספר ימים והגרמנים נסוגו ועצרו את פעולת הגרוש.
בסוף אפריל 1943 אחרי תקופת לחימה קשה, החליט פאבל פרנקל כי הכוח יעזוב את הגטו לנקודות מסתור בנתיב תעלות שהוכנו מראש לשטח הארי של וורשה, מתחת למבנה הסמוך למפקדה בבית מספר 6.בתחילת מאי הצליחה קבוצה מלוחמיו לצאת ולעבור ליערות הסמוכים,אלא ששם נתקלו בכוח שהגיע למקום בעקבות הלשנה ובניהם התפתח קרב.בתום הקרב הצליחו חלקם לברוח ולהסתתר בנקודת מסתור חדשה.
ימים מספר לאחר מכן ניסתה קבוצה נוספת בפיקודו של פאבל פרנקל לצאת באותה הדרך והגיעו לנקודת המחבוא ברחוב גז’בובסקה ,בחלק הארי של וורשה, אך שם התגלו ונכנסו לקרב עם כוח עודף של גרמנים ופבאל ועשרה מלוחמיו נהרגו בקרב.
אבן הזיכרון לארגון האי”ל ולתנועת הנוער של האי”ל
האנדרטה לזכר נופלי הבונקר Mila 18 והארגון היהודי הלוחם ,ממוקמת בפינת הרחובות דובואה ורחוב מילה. האנדרטה הנמצאת במעין גינה ,שאליה מוליך שביל קטן למדרגות העולות לאנדרטה. על המדרגות מסופר סיפורם של תנועות הנוער היהודי הלוחם. האנדרטה עצמה בסיומם של המדרגות , ניצבת על תלולית של הריסות בית שכוסה באדמה, מרצפות ודשא ובכך האנדרטה בולטת מעל פני הקרקע המישוריים.
כאמור, האנדרטה מסמנת את בונקר המפקדה של ארגון האי”ל במילה 18. סמוך לאנדרטה קיים כיתוב המתאר את רגעיו האחרונים של הבונקר בעת שנפל לידי צבא הצוררים הגרמני – אל תוך הבונקר התקבצו מאות אזרחים, ילדים ולוחמים שנפלטו מבונקרים סמוכים לאחר שהגרמנים גילו אותם והבעירו אש לכלותם.
הבונקר בעצם התחיל כאשר נבנה מלכתחילה מתחת להריסות בית למען כרישי השוק השחור, שראו בבונקר כלי הישרדות ומקום שהייה בעקבות המרד שעמד לבוא.
סיפור הקמת הארגון היהודי הלוחם אי”ל
הארגון אי”ל כלל בעת הקמתו בסוף יולי 1942 את ארגוני השומר הצעיר, דרור, עקיבא ,הבונד ותנועת המזרחי, חלק מחברי הקבוצה הראשונה שהתארגנו נתפסו באקציות והועלו על רכבות שנשלחו למחנה הריכוז טרבלינקה. מיעוטם נמלטו מהרכבות וחזרו לגטו .
אנשי הארגון עסקו רבות ברכישת נשק והקמת מעבדה לייצרו. בתחילה השתמשו חברי הארגון בנשק לפגיעה במפקדי המשטרה היהודית ,ששיתפה פעולה עם הנאצים בפעולות המעצר והשילוח,בכדאי להרתיע ולהעניש את היהודים לשתף פעולה עם הצוררים.
לאחר שהבינו היהודים הנותרים בגטו וורשה כי פעולת האיסוף הגדולה והשילוח לכאורה למחנות עבודה ,שנועדה לפנות מהגטו את היהודים שאינם יצרנים(אלו שלא עבדו בבתי החרושת) הצטרפו רבים לתנועות ההתנגדות בהכנה לקראת הבאות.
בד בבד ניסו חברי הארגון לעורר את תשומת הלב הציבורית בוורשה ומחוץ לפולין, ועקב כישלונם ליצור שיתוף פעולה נרחב עם המחתרת הפולנית ,התכנסו בסוף יולי 1942 חברי הארגון על מנת ליצור חזית אחידה וחלוקת אזורי אחריות לכוחות השונים בארגון ,על פי מפתח מפלגתי ציוני בעיקר.
בונקר הפיקוד במילה 18
בערמומיות של מנהיגי השוק השחור בגטו וורשה , החליטו ראשי הארגון להקים בונקר מסווה לשהייה ארוכה מתחת להריסות של גוש בתים שהופצצו בשנת 1939 בעת שוורשה הופצצה לפני כיבושה על ידי הנאצים,אנשים אלו ציידו אותו במזון ואמצעי מחייה לתקופה ארוכה ,כמו כן התקינו מנהרות מילוט לחלק הארי של וורשה.
אלא שאנשי אי”ל גילו במהרה את הבונקר ,נכנסו לתוכו והפכו אותו למפקדתם הראשית. כמפקדה נוצר הצורך לחברו ברשת של קווי תקשורת עם הבונקרים הראשיים האחרים בגטו. לבונקר הוכנו כניסות נוספות, הוברחו אליו אמצעי לחימה והוקמה מעבדה ליצור בקבוקי תבערה.
כאשר החל הטיהור הסופי של שארית גטו וורשה , ובונקרים רבים נתגלו ונשרפו על יושביהם ושטח הגטו הלוחם צומצם ,מצאו את דרכם הפליטים האזרחים והלוחמים שנותרו באזור מהמקלטים של רחוב Mila בבתים מספר 7,9 והמקלט בבית 29 ,וחברו לאנשי מפקדת הארגון.
מן הבונקר ברחוב Mila 18 נשלחו סיירים על מנת למצוא דרכי מילוט לאזור הארי ולהבאת מזון לדייריו כאשר הגרמנים ישלימו את חיסול הגטו וגילוי הבונקר הגדול,אלא שהסיירים נתגלו ונהרגו .
בתחילת מאי 1943 הגיעו הגרמנים לאזור הבונקר בפעם הראשונה והחלו לחפש את פתחיו, אך לאחר שלא מצאו את הבונקר נסוגו וחזרו למחרת ב 8.5.1943. הגרמנים, שכבר ידעו על הבונקר ,קראו לאנשיו לצאת בטרם ישרפו כולם.
הלוחמים בבונקר אנשי אי”ל החליטו להתאבד ולא להיכנע ,ואכן הם עשו זאת לאחר שהגרמנים החלו להחדיר גז דרך פתח שמצאו לבונקר,רובם של הלוחמים התאבדו ובראשם מרדכי אנילביץ מנהיג הלוחמים, חלק קטן מהלוחמים הצליח לפרוץ קיר לתוך תעלות הביוב ולהגיע לחלק הארי של וורשה.
אבן הזיכרון האנדרטה למרדכי אנילביץ
ביציאה מהאנדרטה ברחוב Mila 18, ניצבת האבן לזכרו של מפקד מרד גטו וורשה, מרדכי אנילביץ.
מרדכי אנילביץ
מרדכי אנילביץ נולד בשנת 1920בעיירה קטנה להורים חנוונים. מפאת בעיות פרנסה עברה משפחתו לאחר לידתו לוורשה, ושם המשיכה להתפרנס מחנוונות. למרות המעבר עדיין סבלה המשפחה מעוני כיוון שגרו בשכונה ענייה שבה שלטה האנטישמיות.
כבר מגיל רך ,נאלץ מרדכי להשיב מלחמה לאנטישמיות השכונתית עקב היותו יהודי בשכונה עוינת. לצורך הלחימה בנערים האנטישמיים, הקים כנופיית נערים יהודית שהחזירו מלחמה בבני הנוער האנטישמים, עד שאלו פסקו ממלחמתם בהצהירם כי הנערים אינם יהודים ,מהסיבה שהיהודים אינם נלחמים.
עוד משחר ילדותו השקיע הנער מרדכי את כוחו וזמנו בעיסוק ספורטיבי. כאשר סיים את לימודיו היסודיים,דאגה אמו להכניסו לבית ספר תיכון להמשך השכלתו. בבית הספר בלט במהרה במקצועות ההומאניים, והחל לעסוק בפעילות ציבורית בבית הספר. מרדכי נודע כנואם מעולה ועקשן שבזכות התבלטותו משך אחריו אנשים כמנהיג ,שם גם נחשף לארגוניים הציוניים ולמד עברית תוך כדי הדרכת נערים צעירים בפעילות בארגוני הנוער הציוני. במקביל בהשפעת אמו סיים את לימודיו התיכוניים בהצלחה.
לאחר סיום לימודיו הצטרף למחנה אימון לחניכים בטרום שרות צבאי, שם חווה אנטישמיות שוב כאשר קבוצת נערים נוצרים גנבו את נשקם של הנערים היהודים על מנת להוכיח כי אינם לוחמים טובים. לאחר הגניבה ארגן מרדכי את חבריו בקייטנה והחזיר את הנשק שנגנב תוך כדי הכאת הגנבים. בכך נזרק מהקייטנה עקב התנהגות אלימה.
כאשר פרצה המלחמה ונכבשה פולין בידי הגרמנים הנאצים, נמלט מרדכי עם חלק מחבריו לאזור מזרח פולין, שם ניסה לפתח קו הברחות ליהודים לרומניה, אך בדרכו לפתיחת הנתיב נתפס מרדכי בידי הרוסים שקבלו את שטחה המזרחי של פולין בהסכם בין היטלר לסטלין שחילק את פולין בינם.
כאשר שוחרר אחרי זמן קצר חזר לוורשה והזדעזע כאשר צפה באביו נלקח לעבודות פרך בידי הגרמנים בוורשה. לאחר זאת ברח מרדכי לעיר וילנה ,וגם שם ניסה להקים נתיב הברחה ליהודים שנמלטו מהשטח הפולני. למרות זאת, לאחר זמן קצר החליט מרדכי לחזור לוורשה על מנת לנהל ולהרחיב את פעילות השומר הצעיר.
משם כבר קצרה הדרך להתחלת ארגון פעילות מחתרתית בהקמת הארגון היהודי הלוחם. כבר מהתחלה נקט בהחרמה והענשה של יהודים ששרתו בכוח היהודי המשטרתי והיודנרט, הוא מנע מחבריו ופעל על מנת שיהודים לא יצטרפו לעבוד עם הצבא והמשטרה הגרמנית בשלטון ברחבי הגטו .
באחד מניסיונות איסוף ניסתה לקחת המשטרה היהודית את מרדכי לשילוח אך השוטרים ספגו מכות ממנו וכך הצליח לברוח. מאז התרחקו השוטרים ממנו ומארגונו.
כאשר התחילה הפלישה הגרמנית לרוסיה, ביוני שנת 1941,החליט מרדכי אנילביץ כי זאת נקודת המפנה והחל בהקמת ארגון להתנגדות מזוינת לגרמנים, בתחילה כסגן המפקד בארגון הראשון שנקרא “הארגון האנטי פשיסטי” בטרם הפך לארגון גדול שכלל את כול התנועות הציוניות בגטו וורשה הארגון שנקרא בהמשך “הארגון היהודי הלוחם” (אי”ל), ומרדכי מונה למפקדו.
מרד גטו וורשה החל בערב פסח ב 19.04.1943 בעקבות שילוח גדול של יהודים לטרבלינקה להשמדה. כאשר נערכו שוב הנאצים ועוזריהם למחרת לאיסוף יהודים לשילוח נוסף – פרץ המרד.
ההתנגדות המזוינת של היהודים בארגון האי”ל, גרמה לצבא הגרמני לסגת – דבר שגרם לעליית כוחו של הארגון הלוחם ובכך יהודים רבים הצטרפו לכוחות היהודים הלוחמים.
בונקרים ועמדות לחימה הוכנו בידי הארגון בזמן תקופת ההמתנה לקרב הגדול, הוגבר המאמץ לרכוש נשק מבחוץ ומפעל המעבדה ליצור בקבוקי תבערה עבר לעבוד במושגים של תעשייה שאינה מפסיקה לייצר.
שטחו של הגטו חולק לגזרות בחסות הארגונים הציונים השונים. בסופו של דבר, הגרמנים שבו לתקוף ,להפציץ ולשרוף את חלקי הגטו. למרות מאבק עיקש כנגדם תוך גרימת אבידות לגרמנים, מספרם הקטן של הלוחמים היהודים,דלות נשקם והשימוש בשריפות והפצצות גרמו לאבדות כבדות בקרב האזרחים והלוחמים היהודים בגטו.
מרדכי אנילביץ ושארית האזרחים והלוחמים, מהמקלטים של רחוב מילה בבתים מספר 7,9 והמקלט בבית 29 ,התכנסו במקלט המפקדה ברחוב מילה 18 עד שנתגלה. בעקבות דרישת הגרמנים לכניעה ויציאת היהודים מן הבונקר ,החליטו רוב הלוחמים להתאבד ולא ליפול בשבי. רבים מהלוחמים אכן התאבדו וחלקם הקטן ברח בתעלות הביוב ,חלקם נהרג ביציאתם וחלקם הצליח לצאת אל היערות לאחר מסתור קצר בעיר.
אבן הזיכרון לאריה ויינר יורק
אבן הזיכרון לזכרו של אריה ויינר (יורק) ממוקמת בפינת הרחובות זמנהוף לרחוב Mila ממש ממול לאנדרטה של מנהיג המרד אנילביץ. אריה בן משפחה יהודית אמידה, הצטרף טרם המלחמה כחבר בארגון השומר הצעיר.
כאשר פלשו הכוחות הגרמנים לפולין נמלט אריה לוילנה, שם החל לפעול להצלת יהודים עד שהעיר נכבשה גם היא בידי הגרמנים בשנת 1941. הוא נמלט בחזרה לוורשה ,שם הצטרף להקמת הארגון אי”ל והחל בפעילות ובקשר עם גטאות יהודים ברחבי פולין לגטו וורשה.
בזכות מיקומו שמחוץ לגטו וחזותו הארית, יצר קשרים עם חברי המחתרת הפולנית ,לצורך רכישת נשק ואספקת תעודות והדרכה לאנשי המחתרת בטרם פרוץ המרד,בעבודתו זאת סיכן את חייו מפני הלשנות ומגע עם קלגסי הנאצים בעת שנע ברחובות וורשה. למרות קשריו עם המחתרת הפולנית היא אכזבה בהבטחתה לספק נשק לאנשיו חברי המחתרת בגטו. וכך, בזכות קשריו עם אנשים פולניים שהתנגדו לשלטון הנאצי בפולין ובעזרת כסף שאסף, הצליח אריה בכל זאת לרכוש נשק ולהבריחו לחבריו בגטו.
עקב הלשנה נתפס בידי הגסטפו כאיש המחתרת הפולנית ובעקבות גילוי כלי נשק בדירתו, נחקר במרתפיה על קשריו עם המחתרת הפולנית. הוא עמד בגבורה בחקירה ולא סיפר מאומה, ובעת שהייתו במחנה המעצר הוברח לחופשי בידי חבריו במחתרת הפולנית,לאחר בריחתו הצטרף לחבריו במחתרת בבונקר הראשי ברחוב מילה 18.
על פי המסופר ,כאשר נתגלה הבונקר והוקף בידי הקלגסים הנאצים,ולא נותרה ברירה, הפציר אריה לחבריו להתאבד ולא ליפול לידיהם של הצרים על הבונקר ,בהמשך הקרב נהרג ,לאחר המלחמה עותר אריה במדליית כבוד בידי צבא פולין עקב עמידתו בקרב וקשריו עם המחתרת הפולנית.
אבן הזיכרון לשמואל זיגלבוים
אבן הזיכרון לשמואל (ארתור) זיגלבוים ממוקמת בכיכר קטנה שבפינת הרחובות Lewartowskiego ורחוב Dubois. עד שנת 1940 שימש שמואל כאחד ממנהיגי ארגון הבונד בפולין, ובשנה זו הוברח בידי המחתרת ללונדון שם הצטרף לממשלת פולין הגולה.
שמואל (ארתור) זיגלבוים, האמין שממרום תפקידו החדש בממשלת פולין הגולה, הוא יצליח לעורר תשומת לב לבעיה ולסבל בני עמו המושמדים בפולין. שמואל גם חשב שיוכל להשפיע על מקבלי ההחלטות בעולם בעת המרד היהודי בוורשה שם נותרה משפחתו בעת שברח.
כאשר הבין כי קשה הדרך לשינוי בהלך הרוח העולמי לשואת היהודים בפולין ,ולאחר דעיכתו וכישלון המרד בגטו וורשה, בחודש מאי 1943 החליט שמואל להקריב את חייו בהתאבדות במטרה למשוך את עיני העולם ודעת הקהל ולשנות את גישתם לבעיה. לאחר מותו נתגלה מכתב שכתב לראש ממשלת פולין הגולה שיקורסקי .
שלטונות פולין תלו טבלת שלט על הבית בכיכר הקטנה ,שעליה כתוב חלק מדבריו במכתבו לראש הממשלה הפולני הגולה בלונדון.
אבן הזיכרון מיכאל קלפפיש
אבן הזיכרון למיכאל קלפפיש ממוקמת בפינת הצפונית של מפגש הרחובות Lewartowskiego ורחוב Zamenhofa, מול אבן הזיכרון של יוסף לברטובסקי. מיכאל היה חבר בארגון מחתרת הבונד בגטו וורשה, ובעת שהייתו בגטו נתפס ונשלח ברכבת למחנה ההשמדה טרבלינקה ,אלא שהוא הצליח להימלט מקרון הרכבת וחזר לארגון המחתרת שלו שהתאחדה בארגון המחתרת המשותפת אי”ל.
בתחילת הקמת המחתרות היהודיות בגטו וורשה ואף בהמשך, נותרה הבעיה שלהצטיידות בנשק ואמצעי לחימה לקרב העתידי עם הגרמנים, ולכן מיכאל שבהכשרתו היה מהנדס כימי ,יצר במעבדה כימית שבנה את בקבוקי תבערה (שכונה בקבוק מולוטוב). מיכאל שכלל את תהליך הכנת בקבוקי התבערה ולאחר ניסוי מוצלח החלו אנשי המחתרת בהדרכתו ביצור כמויות גדולות שלהם. במעבדתו החל ליצר גם מוקשים ומטעני נפץ שהוטמנו ברחובות למניעת כניסת רכבים משוריינים לגטו.
כאשר החלו הקרבות ובעת ניסיון לכבוש את עמדות המחתרת בעת הנסיגה לאחור של הלוחמים ביום השני לקרב ,נהרג מיכאל בדרכו להיחלץ מהכיתור.
אבן הזיכרון יוסף לברטובסקי (פנקלשטיין)
אבן הזיכרון ליוסף לברטובסקי ממוקמת בצומת הרחובות Zamenhofa ורחוב Lewartowskiego . יוסף היה חבר בארגון היהודי הלוחם (אי”ל) ,קומוניסט באמונתו וחבר במפלגת הפועלים הפולנית. האיש הקדיש את חייו, למרות שהיה קומוניסט, לערכי המולדת הפולנית. כאשר פרצה המלחמה עזב יוסף את וורשה ועבר לעיר ביאליסטוק ,אך חזר במהרה ונטל לידיו את הנהגת המפלגה הקומוניסטית בגטו היהודי,וחבר בוועד הפעולה האנטי פאשיסטי בטרם הוקם ארגון אי”ל.
יוסף לברטובסקי שהיה נכה ביקש את עזרת אנשי המחתרת הפולנית זיגוטה וחבריו הקומוניסטים הארים ביציאה מהגטו למקום מסתור, בהסתמכו על היותו איש שנאבק לאורך השנים על חרות פולין,ובזכות תושביה בפעילותו למען השוויון. יוסף אף ישב שנים רבות בכלא הפולני עקב פעילותו, אלא שאנשי הארגון סרבו לבקשתו ,והוא נאלץ להישאר בגטו עד שנתפס ונשלח למחנה טרבלינקה שם מצא את מותו.
ביתו שבו התגורר בגטו נותר על תילו ברחוב אוגרודובה 10.שלט שתלו השלטונות הפולנים על קיר המבנה מציין את מקום מגוריו. בנוסף,הגדילו אף השלטונות (הקומוניסטים שלאחר המלחמה) וקראו רחוב על שמוLewarowskiego ואף העניקו לו עיטור גבוה על פועלו.
מקורות : WIKIPEDIA , malon.co.il , מוזיאון יהודי פולין בוורשה
